שני ניתוחים שאנצור לנצח – חוויות מהמשלחת בויאטנם

אחד הניתוחים שהכי השפיעו עלי במהלך המשלחת היה של ילדה חמודה  ושמחה בת שש, (בגיל של ביתי הבכורה), שסובלת מחוסר התפתחות מולד של השוק והרגל.  הילדה מסתובבת בקפיצות, ללא יכולת לדרוך על הרגל. היא קופצת על הרגל שהיא תקינה וככה היא מסתובבת כל החיים במשך שש שנים. 

כששוחחתי עם הילדה ועם אמה, הם סיפרו לי שככה היא לא יכולה ללכת לבית ספר, לא מקבלים אותה בגלל הרגל שלא התפתחה.
הילדה הסתכלה לי בעיניים ופשוט ביקשה ממני להוריד את הרגל הלא תקינה.
הבקשה שלה היממה אותי ואת כל הצוות. כמה אומץ, בגרות, הבנת המצב בילדה אחת קטנה. 

נותחה על ידי ד"ר פלמנוביץ' אסקיאל רופא מומחה כף רגל וקרסול
הילדה עם הרגל המעוותת

במסגרת המשלחת נאלצנו גם לעשות אמפוטציה, קרי, כריתת איבר. ניתוח זה מתבצע במקרה מאוד קיצוני והינו טראומטי גם לגוף וגם לנשמה של החולה והצוות. 

במקרה של אותה ילדה חמודה, לא היתה בעצם ברירה, לא היה פתרון אחר, פרט לכריתת הרגל שלא התפתחה, ולפנות מקום לפרוטזה שסופקה על ידי המשלחת, שתאפשר לה להתהלך, לשחק עם החברים ולרוץ כמו כל ילד אחר בגילה, וכמובן לעלות לכיתה א. 

אחרי הניתוח, הילדה היתה מאוד שמחה ונפרדה מאיתנו כשהיא כל הזמן אמרה "תודה" "קמון" (בויאטנמית). 

ניתוח Neglected clubfoot הראשון שלי

התופעה של Negledted Clubfoot משמעותה – כל הרגל מסובבת פנימה וההליכה מתבצעת על צד כף הרגל בצליעה שמעוותת את כל הגוף.
הניתוח הראשון שלי של התופעה בוצע בבחור נחמד בן 20 עם רגל מעוותת.

הניתוח הוא מאוד מורכב וצריך לחשוב בתלת מימד, וברגע שמגיעים לעצמות וצריך לחתוך אותם אי אפשר לחזור אחורה. לכן הניתוח מאוד מלחיץ כי מדובר בהסרת חתיכה גדולה של העצם לטובת תיקון העיוות ועם החתכים של העצם אפשר להחזיר את הרגל להיות ישרה. 

אני זוכר את עצמי מול הרגל עם המסור, מסתכל על הרגל, מסתכל על המסור, לוקח נשימה עמוקה ואומר לעצמי:"אוקי, פשוט צריך לעשות את זה, אנחנו הולכים לתקן רגל מעוותת לרגל ישרה". פרופסור ניסקה הדריך אותי לפני ובמהלך הניתוח, ונתן לי הרבה בטחון.

ברגע שחתכתי את העצם ושחזרתי את הרגל, רק אז יכלתי לאושש את מה שחשבתי,  שעשיתי עבודה נכונה. 

כשהחולה התעורר, הוא הסתכל על הרגליים שלו ופשוט חייך. את החיוך שלו אני תמיד אזכור, כמו את ההרגשה של השניה שלפני הנחת המסור על העצם. 

רציתי לשים פה תמונות של כפות הרגליים שלו, אבל אני חושש שזה מראה קצת לא נעים למי שלא רגיל. אז החלטתי לשים תמונה של ברוס, פרופסור ניסקה ושלי ותמונה של הצוות שהתפרסמה בעיתון מקומי. 

ברוס, פרופסור מאיר ניסקה וד"ר פלמנוביץ'
כתבו על המשלחת בעיתון המקומי

לסיכום החוויה:

היה פשוט מדהים. לא ציפיתי שזה מה שיהיה, האמת, אני אפילו לא זוכר למה ציפיתי. האנשים היו נחמדים, הצוות היה פשוט מקצועי והכי טוב שיכולתי לבקש, הניתוחים היו כל כך חשובים גם לחולים וגם לי בתור מנתח, והחוויה היתה פשוט מעצימה. 

כבר עכשיו אני מתחיל לחסוך ימי חופש בעבודה, לטובת המשלחת הבאה בעוד שנתיים. 

מעדכן את המאמר הזה בסרטון שקיבלתי שמסכם את החוויה במשלחת ההומניטרית שניתחה עיוותי כף רגל וקרסול בויאטנם. נפלה בחלקי זכות גדולה להיות חלק מהצוות המנתח. ההתרגשות נותרה בעינה.

ומילה אחרונה לאשתי ולבנות שנשארו בארץ – בלעדיכן זה לא היה יכול לקרות. תודה על הרוח הגבית, על היכולת להמשיך בשגרת החיים כשהייתי במשלחת, על הפרגון והאהבה. נהניתי מאוד בויאטנם, וגם התגעגעתי הביתה לבנות שלי.