בחודש מרץ השתתפתי בפרויקט מרגש במסגרת משלחת הומניטרית בינלאומית שנקראית IEP במטרה לנתח עיוותים אורטופדים בכלל ועיוותי קרסול וכף רגל בפרט, באוכלוסיה מקומית שידה אינה משגת טיפול רפואי הולם.
השנה זאת היתה הפעם הראשונה בה חברתי למורה ומנטור שלי, פרופסור ניסקה, מנהל מחלקה אורטופדית בבית החולים מאיר בכפר סבא, במסגרת המשלחת.
המשלחת כללה שני רופאים ישראלים (פרופסור ניסקה ואנכי), שני רופאים בכירים מסן פרנסיסקו, וארבע סטודנטיות לרפואה, אחיות וסטודנטיות לאחיות, פיזיוטרפיסטים, קלינאית תקשורת, ואנשי מנהלה.
הגענו לסייגון (הוצ'ימין סיטי) ושם חברנו לצוות האמריקאי שהביא את כל הציוד הרפואי עימו במטוס. נסענו לעיר בה בית החולים נמצא, בשם קנטו Can Tho שבדרום ויאטנם.
בבית המלון קיבלו אותנו עם פרחים וביום למחרת הגענו לבית החולים להתחיל בבדיקה פיזיקאלית של החולים ואיתור החולים שמתאימים לניתוחים.
בדקנו 108 חולים, הצעיר היה בן 3 שנים והמבוגר ביותר היה בן 90.
סוגי עיוותים:
העיוותים שראינו הפתיעו אותי מאוד, מכיוון ואילו עיוותים שברפואה המודרנית כבר לא קיימים, ואפילו בספרי הרפואה אין התיחסות אליהם. הרפואה מאוד התקדמה בתחום, וחיסונים וטיפול מונע יכול למנוע מלהגיע לעיוותים עצומים כאלה.העיוותים נגרמו בעיקר מפוליו, עיוותים מלידה בלתי מטופלים (Neglected Clubfoot) ועיוותים בגין פגיעות מוחיות קשות.
היה מאוד מרגש לראות מטופלים שחזרו לפגוש את הצוות שניתח אותם לפני שנתיים, אנשים שהלכו בצורה רגילה, בעוד שלפני שנתיים הגיעו על כסא גלגלים ואי יכולת הליכה.
כל חולה עבר בדיקה פיזיקאלית עם תיעוד מדויק מה הבעיה ואיך אפשר לטפל בו, תכנון קפדני לגבי הניתוחים שצריך לעבור, והתחלנו להכין את החולים לניתוחים.
חלק מהחולים חזרו כלאחר שבאו, מכיוון והיו הגבלות לביצוע הניתוחים כמו גיל ומחלות סיסטמיות של כל הגוף שלא ניתנות לטיפול על ידי ניתוחים אורטופדים בכפות הרגליים.
בימים הראשונים התרגשתי מאוד, בעיקר לראות את אותם חולים שאמרו לנו שאנחנו הסיכוי האחרון להציל אותם. הדיסוננס בין שירותי הרפואה שאני מכיר בארץ ובין שירותי הרפואה בויאטנם היה מאוד מפתיע.
בתום יומיים ארוכים, הרכבנו את רשימת המנותחים שכללה 53 חולים – חלקם ליותר מפרוצדורה אחת בניתוח. נותרו לנו פחות משבוע ימים לבצע את הניתוחים.
על הניתוחים ניתן לקרא פה.